1ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃

3כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום ענן עת גוים יהיה׃

4ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃

5כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃ פ

6כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃

7ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃

8וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃

9ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃ ס

10כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃

11הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃

12ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃ ס

13כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃

14והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃

15ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃

16ונתתי אש במצרים חול [תחיל כ] (תחול ק) סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יומם׃

17בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃

18ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃

19ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃ פ

20ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 21בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃ ס 22לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃ 23והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃ 24וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃ 25והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃ 26והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃ ס