1ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 2בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃ 3וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם׃ 4ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה׃ 5את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט׃ 6והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש׃ ס

7ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃ 8באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃ 9ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת׃ ס

10ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה׃ 11אמר אליהם חי־אני ׀ נאם ׀ אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל׃ פ 12ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו׃ 13באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־ [צדקתו כ] (צדקתיו ק) לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות׃ 14ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה׃ 15חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות׃ 16כל־ [חטאתו כ] (חטאתיו ק) אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה׃

17ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן׃ 18בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם׃ 19ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה׃ 20ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל׃ פ

21ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר׃ 22ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃ פ

23ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 24בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה׃ ס 25לכן אמר אליהם כה־אמר ׀ אדני יהוה על־הדם ׀ תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו׃ 26עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו׃ ס 27כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו׃ 28ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר׃ 29וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו׃ ס

30ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה׃ 31ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך׃ 32והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם׃ 33ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ ס