1משלי שלמה בן־דוד מלך ישראל׃

2לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃

3לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃

4לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃

5ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃

6להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃

7יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ פ

8שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך׃

9כי ׀ לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃

10בני אם־יפתוך חטאים אל־תבא׃

11אם־יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃

12נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃

13כל־הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃

14גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃

15בני אל־תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃

16כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך־דם׃

17כי־חנם מזרה הרשת בעיני כל־בעל כנף׃

18והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃

19כן ארחות כל־בצע בצע את־נפש בעליו יקח׃ פ

20חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃

21בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃

22עד־מתי ׀ פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו־דעת׃

23תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃

24יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃

25ותפרעו כל־עצתי ותוכחתי לא אביתם׃

26גם־אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃

27בבא [כשאוה כ] (כשואה ׀ ק) פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃

28אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃

29תחת כי־שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃

30לא־אבו לעצתי נאצו כל־תוכחתי׃

31ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃

32כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃

33ושמע לי ישכן־בטח ושאנן מפחד רעה׃ פ